פסק-דין בתיק ב"ל 2943-08

1.         התובע עתר לבית הדין להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל, לטענתו, כ"פגיעה בעבודה", כמשמעה בסעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן - "החוק"). לחילופין, כי הליקויים האמורים נגרמו בדרך של מיקרוטראומה.

2.         עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מתאריך 3.11.10, והחלטה זו מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן - ההחלטה).

            נציין, כי הנתבע חזר בו מטענת השיהוי, התובע חזר בו מטענתו, כי הוא סובל מטנטון תמידי, והצדדים הגיעו ביניהם להסכמה, כי בית-הדין ימנה מומחה יועץ רפואי, על יסוד התשתית העובדתית המוסכמת עליהם, ועל-פיה נחשף התובע לרעש מזיק, בתקופה מ-4/76 ועד 9/01.

            ד"ר פלוטקין מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והוא התבקש להשיב על השאלות המקובלות בהתייחס להתמלאות תנאי סעיף 84א' לחוק.

3.         בחוות דעתו של ד"ר פלוטקין, אשר התקבלה בבית הדין בתאריך 29.11.10, השיב המומחה כי ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע משקף את גילו (70 שנה), דהיינו, הליקוי משקף תהליך הזדקנות טבעי של האוזן הפנימית, ולא משקף חבלות רעש מזיק במשך 25 שנים.

            ד"ר פלוטקין אף הסביר, כי לו היה מדובר בליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש מזיק, מבנה האודיוגרם היה צריך להיות שונה, שכן לאחר 25 שנות עבודה בחשיפה לרעש מזיק, היה צריך להתגבש ליקוי שמיעה תחושתי עצבי דו צדדי סימטרי דמוי כפית בכל התדרויות מעל 2 KHZ, כאשר בפועל אצל התובע, ליקוי השמיעה הינו תחושתי עצבי בכל התדרים ומבנה האודיוגרם אינו תואם ליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש מזיק.

            המומחה אף הסביר, כי ליקוי שמיעה מושרה רעש תעסוקתי מתגבש, בדרך כלל, בתוך 10 עד 15 שנים מתחילת החשיפה, ואם התובע חש בטנטון, או בליקוי השמיעה רק שנתיים לאחר תום עבודתו בחשיפה לרעש מזיק, אין המדובר בליקוי שמקורו בחשיפה לרעש.

4.         בעקבות בקשת התובע הופנו למומחה שאלות הבהרה, כאמור בהחלטתנו מיום 20.12.10.

            במסגרת שאלות ההבהרה, הופנה המומחה לאודיוגרם משנת 2004 ונשאל לגביו, והמומחה הדגיש, כי בשתי הבדיקות, הן זו מ-2008, והן זו מ-2004, קיים ליקוי שמיעה המצביעה על הזדקנות האוזן, ולא ליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש תעסוקתי.

            המומחה אף הסביר, כיצד היה צריך להיות בנוי האודיוגרם לאחר 25 שנות חשיפה לרעש מזיק, בעוד שהאדיוגרם מ-28.4.08, הדומה לאודיוגרם מ-3.5.04, שניהם אינם משקפים את הליקוי דמוי הכפית שהיה צריך להופיע, ואינם משקפים את התקן האודיולוגי העדכני, המקובל.

            המומחה נשאל, האם יתכן, כי על גבי ליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש, התפתח ליקוי שמיעה לעת זיקנה ותשובותו של המומחה היתה, כי אצל אדם שהתפתח ליקוי שמיעה עצבי שיפועי, כתוצאה מתהליך הזדקנות האוזן הפנימית, הליקוי יופיע בתדרים שמעל 1 KHZ או 2  KHZ, והוא אף התלונן על ליקוי כזה, בדרך כלל, בעשור השביעי של חייו.

            האודיוגרם מ-3.5.04 בוצע למעלה משנתיים מעבודתו של התובע בחשיפה לרעש מזיק, ואם אכן היתה השפעה לחשיפה לרעש מזיק, הרי זו היתה אמורה להיות משמעותית יותר לאחר שנות 25 חשיפה, לעומת השפעת הגיל, אולם, לא אלה פני הדברים, כאשר מעיינים באודיוגרם.

            המומחה, שב והדגיש, כי לו אכן התובע היה סובל מליקוי שמיעה מושרה רעש, הוא היה מתלונן עליו הרבה לפני שנת 2004, קרוב לוודאי לאחר 10-15 שנות עבודה, ולא למעלה משנתיים לאחר שסיים להיות חשוף לרעש מזיק במסגרת עבודתו.

            ובלשונו של המומחה:

            "אם חש בטנטון/ליקוי שמיעה רק יותר משנתיים אחרי תום עבודתו, מקור אלה לא בתקופת עבודתו, לא יכול להיות בעבודתו בת ה-25 שנים, אלא בגיל בלבד".

5.         התובע הגיש סיכומים בכתב ובהם ביקש, כי בית הדין יפעיל את שיקול דעתו ולא יתן משקל מלא לחוות דעתו של היועץ - המומחה הרפואי.

            התובע טען בסיכומיו, כי מתשובותיו של המומחה עולה, שמתקיימים תנאי סעיף 84א(א)(2) לחוק, אלא, שמקור הירידה אינו בחשיפה לרעש מזיק.

            לטענת התובע, הוא אובחן כסובל מליקוי שמיעה רק בשנת 2008, הגם שבעוד בשנת 2004 היתה בדיקת אודיוגרם שהעידה על ליקוי שמיעה.

            לטענת התובע, המומחה לא השיב באופן מלא לכל השאלות שהופנו אליו, ובהחלט ייתכן לקבוע, כי אצל התובע נוצר מצב של ליקוי שמיעה בשל זיקנה, שהתפתח על גבי ליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש מזיק.